מונוכרום: יותר מסתם שחור ולבן

תפיסת צבע היא דבר שקשור בקשר הדוק לרגשות. יש תיאוריות פסיכולוגיות שונות אודות האופן שבו צבעים שונים משפיעים עלינו. אמנם יש הבדלים בין תרבויות שונות, אך לרוב צבעים כמו ירוק או כחול נחשבים למרגיעים, ואילו אדום או כתום ממריצים ונראה שאפילו גורמים לנו לחוש ברעב! התפיסות האלה זולגות לתוך הדברים שאנו בוחרים ללבוש, לאופן שבו אנו מעצבים את פנים הבית שלנו וכשמדובר בצילום – לתמונות שאנו מצלמים.

אבל לא כל אחד תופס צבעים באותה דרך. הצלם האמנותי הבריטי כריס וורד נולד עם לקות ראייה הקרויה עיוורון לירוק, המקשה עליו לזהות גוונים של הצבע הירוק. ואולם הוא גילה שהראייה שלו רגישה בהרבה לפרטים זעירים, ניגודים קלים ושוני במרקמים מאשר הראייה של אחרים, דבר שמיטיב לשרת אותו כצלם המתמחה בתמונות מונוכרום.

אנשים נוטים לחשוב שמונוכרום זהה לשחור-לבן, אך המונח מונוכרום מתאר תמונה שבה כל הנראה בתוך המסגרת נראה בגוונים של צבע יחיד. אותו צבע יחיד יכול להיות כל צבע-שהוא, אך ברוב המקרים מדובר באפור או בחוּם-ספיה (הגוון של תצלומים ישנים). "מה שאנו מכנים שחור-לבן הוא בדרך כלל מה שנקרא 'גרייסקייל' (גוני אפור)", מסביר כריס, מכיוון שמדובר בטווח שלם של עומקים בתוך הצבע האפור. יש סצנות מסוימות שמתאימות באופן מיוחד למונוכרום – בדיוק הסצנות שמבטו של כריס נמשך אליהן באופן טבעי. לפעמים יש בהן מרקמים או צללים שיוצרים מנעד גוונים מעניין – כתמי אור שמש בתוך יער, המרקם המחוספס של סלעים או אדוות במימיו של נחל.

אבל גם תמונות גרפיות ומינימליסטיות יכולות להיות מרשימות. "למעשה, נראה לי שמונוכרום מגביל פחות מאשר צבע, משום שממילא כבר מדובר במשהו מופשט למדי, כך שאפשר 'ללכת' עם התמונה עוד יותר רחוק מבלי שזה ייראה מוזר", מסביר כריס. "חשיפת יתר של תמונה בצבע תיראה נורא". אבל במונוכרום, חשיפת יתר יכולה ליצור סגנון מינימליסטי ומרתק.

כריס נהג לצלם במצלמת Canon EOS R6, עם עדשת Canon RF 24-105mm F4-7.1 IS STM כדי לקבל גמישות מרבית בעת ההכנות שלו לצילום. הבחירה בעדשה לצילום מונוכרום דומה בעיקרה לצילום בצבע; ההבדל הוא בבניית הקומפוזיציה של התמונה. "במקום להשתמש בצבע להכוונת עינו של הצופה, משתמשים בהדגשה ובניגודיות. בתפריט סגנונות תמונה אפשר לבחור סגנון הקרוי 'מונוכרום' ובמסגרתו יש תפריט נוסף שבו אפשר לכוונן כל דבר – מרמת החדות ועד ניגודיות", מסביר כריס. "אפשר גם להוסיף אחד מהמסננים הפנימיים של המצלמה, שמשנה את האופן שבו המצלמה מגיבה לצבעים שונים. לדוגמה, היא יכולה לגרום לכל פריט באדום, ירוק, כחול, צהוב או כתום להיראות כהה יותר". כריס עצמו נוטה להשתמש במסנן האדום, שמכהה את השמיים והצמחייה בתמונות נוף, באופן שמסלק 'הסחות עין' בלתי רצויות.

אם משתמשים בגוף Canon EOS R System עם עדשות EF או EF-S, מתאם Drop-In Filter Mount Adapter EF-EOS R מאפשר גם להשתמש במסנני דרופ-אין ND או במקטבים כדי לשוות מראה חיוני לנופים המצולמים.

תמונות שיצולמו ב-Canon EOS R6 באמצעות 'סגנונות תמונה' יישמרו בתור קובצי JPEG דחוסים. ואולם בצילום RAW, הקבצים ישמרו על הטווח המלא של נתונים שהמצלמה לכדה. לדברי כריס, "היתרון של עבודה עם קובצי RAW הוא הפורמט, שנותן לי יותר מידע בעת העריכה".

בעבודתו השגרתית, כריס מרבה לצלם גם בצבע. "שוחחתי עם כמה וכמה צלמים ונראה שאלה שאין להם עיוורון צבעים, קל להם יותר לצלם במונוכרום אם המצלמה מוגדרת לתצוגה במונוכרום. ל עומתם, צלמים עם עיוורון צבעים מעדיפים לצלם בצבע", הוא מספר.

"אחת העצות הטובות שקיבלתי כבר בהתחלה לגבי עריכת תמונות בשחור-לבן הייתה קודם כל 'ללכת עם זה רחוק מדי'," אומר כריס. "כאשר מסיטים את המחוון בתוכנת הפוסט-פרודקשן, תמיד מוצאים 'חלון' מסוים שבו התמונה נראית טוב. אם עוברים אותו, התמונה נראית רע ואם לא מגיעים אליו, היא לא טובה מספיק", הוא ממשיך. "אבל אם מתחילים מ'יותר מדי' וחוזרים בהדרגה לאחור, אז התוצאה הסופית היא, פחות או יותר, הכי הרבה שאפשר 'לשחק' עם התמונה".

באופן מפתיע, צבע יכול להיות כלי חשוב מאוד בעריכה של תמונות מונוכרום. "כאשר עוברים לשחור-לבן בתוכנת העריכה, מקבלים גישה למחוונים של ערוצי צבע", הוא מסביר. "מכיוון שצבע יכול להיות כלי ליצירת ניגודיות, כאשר עורכים אפשר לזהות את הנקודות שבהן צבע ממלא תפקיד כזה ובמקום זאת ליצור את הניגודיות בעזרת גוונים".

בדרך כלל יש שישה מחווני צבע, שכל אחד מהם משפיע על רמת ההארה של ערוץ צבע אחר; הדבר תלוי בתוכנת העריכה. לדוגמה: בצילום נוף אפשר לשנות את גוון השמיים על ידי כוונון המחוונים של כחול ואקווה ואת גוון הצמחייה בעזרת מחווני הצהוב והירוק. המחוון האדום שימושי כאשר יש בתמונה מבני לבנים אדומות ואילו המחוון הכתום יכול לסייע בשיפור גוני עור בתמונות דיוקן.

"נראה לי שהסצנה המסובכת ביותר לצילום היא סלעים שלצידם עשבייה", מספר כריס. "כאשר ממירים תמונה כזאת למונוכרום היא עלולה להיראות כמו ערבוביה של גוני-ביניים בלי ששום פריט מודגש ביחס לאחר. אם עוברים לתוכנת העריכה ומשנים את הבהירות בערוץ הירוק והצהוב, הסלע לא ישתנה אבל הדשא או העשבייה ייראו חדים ובהירים יותר. בתמונות עם פרחים אפשר להשתמש בערוצים כדי לבדל גוונים בחלקים שונים של הצמח".

במקרים שבהם יש לכריס תמונה שצולמה מלכתחילה בשחור-לבן, הוא קובע במדפסת שלו הגדרת 'גוני אפור', אבל במקרים רבים הוא מעדיף להדפיס בצבע.

"בשלב הפוסט-פרודקשן אני נוטה להוסיף גוונים מעודנים בתמונות ואז אני בדרך כלל מעדיף להדפיס אותן בצבע", הוא אומר. "אז אני נוהג להגדיל את רמת החשיפה בערך בחצי דרגה. והסיבה לכך היא, שכאשר רואים את התמונה במסך היא תמיד נראית בהירה יותר מאשר בתדפיס".

כריס אוהב להשתמש באפקט של גוון מפוצל וליישם צבע שונה לאזורים מוארים לעומת אזורים מוצללים. "אני נוטה להוסיף מעט חמימות לאזורים המוארים ומעט קרירות לאזורים המוצללים. זה דבר שממש עוזר לרומם את התמונה".

מדפסת A3 קומפקטית כמו Canon imagePROGRAF PRO-300 היא אידיאלית לתדפיסי מונוכרום איכותיים.

אם הרעיון של התנסות בצילום מונוכרום מושך אותך, איך הכי כדאי להתחיל? "כדאי להתאמן על פרחים", ממליץ כריס. "יש בהם המון מרקמים מעודנים וצבעים שונים שאפשר לשחק עמם. אם תצליחו לגרום לפרחים להיראות טבעיים במונוכרום – כאשר במקרים רבים הצבע הוא דווקא מה שמגדיר את הפרח – תוכלו ליישם את התובנות שתפיקו גם על כל דבר אחר".

הרבה מהתמונות ההיסטוריות האיקוניות ביותר צולמו בשחור-לבן: נופים דרמטיים של אנסל אדמס, דיוקנאות מלאי אמפתיה של דורותיאה לנג או סצנות רחוב תוססות של אנרי קרטייה-ברסון. אותם צלמים מפורסמים לא היו עיוורי צבעים, אלא פשוט עבדו עם הכלים שעמדו לרשותם לפני שצילום בצבע הפך נפוץ. אך הם ראו את העולם באופן שונה ויכלו להעריך תבניות ודפוסים ואת הדקויות והגוונים של הצבע האפור.

כיום, האפשרויות לצילום במונוכרום שכלולות במצלמות הדיגיטליות המודרניות מאפשרות לנו לעשות אותו דבר: להתבונן בסביבה מנקודת מבט אלטרנטיבית ולתת פרשנות חדשה למה שרואות העיניים.



נכתב על-ידי רייצ'ל סגל המילטון