סטיבן חוזר שוב ושוב לאותם מקומות בצפון מערב אנגליה. הוא אוהב לראות כיצד העצים החביבים עליו משתנים במהלך העונות. כשהוא מגיע למקום חדש, הוא קודם כל סוקר את הנוף ורושם לעצמו נקודות שאליהן הוא מתכנן לחזור.
אם מצלמים נופים ימיים, "צריך לחקור את הגאות והשפל," הוא מדגיש. "אני בדרך כלל מצלם בזמן השפל. אם מצלמים במהלך הגאות, המצלמה עלולה לזוז במהלך החשיפה, והתמונות לא תהיינה חדות. היא הרבה יותר יציבה בזמן השפל.
סטיבן מצלם בדרך כלל בעונת הסתיו, כיוון שעדיף שהיום יהיה מעונן חלקית או לגמרי כדי לצלם את השמיים בחשיפה ארוכה, ובאופן טבעי יותר אור חודר למצלמה. "אני לא מצלם באמצע הקיץ כיוון שאז הייתי צריך לצאת ב-2 בלילה, אז אני בדרך כלל מתחיל בספטמבר, כאשר הזריחה בסביבות 6 בבוקר. אני חוקר את המיקומים שלי, מתי השמש תזרח, ולהיכן יוקרן האור. אם סגרירי ומעונן חלקית, אני יודע שיש לי עם מה לעבוד," הוא מסביר. הוא מתחיל בהתבוננות בהיסטוגרמה במצלמה שלו כדי לבדוק את כמות האור הזמינה, וכמה זמן יעמוד לרשותו.
האווירה בתמונות של סטיבן היא מלנכולית, וחלק מזה הוא הנושא. הוא נוטה להתמקד במבנים תעשייתיים בולטים או בבניינים נטושים - מקומות שמוזנחים כיום, ופעם היו מלאי חיים. "אני נמשך לבניינים ישנים," הוא אומר. "כשהייתי לאחרונה באנגלסי שבוויילס, נתקלתי בבית חווה ישן (ראו תמונה ימנית למעלה), וחשבתי לעצמי, כמה זמן עבר מאז שהחווה הזו נחרבה? ולמה הם נאלצו לוותר על התחזוקה שלה? היכן האנשים שחיו ועבדו שם?"
שרידי עבר אלה מתאימים מאוד לצילום מונוכרומטי. "בצילום שחור-לבן, הקומפוזיציה הופכת למוקד, וצריכה להיות בעלת עוצמה," הוא מוסיף.