החיים לאחר זכייה בפרס צלם הטבע הצעיר של השנה

כשמארק אלביאק היה נער שחקר את אומנות הצילום, הוא ואביו היו מבלים שעות באתר שבו צלמי טבע ספרדיים מובילים דיברו על הטכניקות שמאחורי תמונותיהם. הוא זוכר שמריו סיאה הסביר כיצד הוא יצר חשיפה כפולה של ינשוף לאור ירח בפריים אחד בלבד. כמה שנים לאחר מכן, מארק היה ביריד צילום גדול והציג את עבודתו לצד מריו. כיום מארק הוא שגריר Canon, מעוטר שבחים, כולל הפרס היוקרתי של צלם הטבע הצעיר של השנה שקיבל בגיל 14.

כאן, הוא ועמיתו השגריר מישל ד'אולטרמונט, המתגורר ועובד בבלגיה וזכה פעמיים בפרס תיק העבודות של הכוכב העולה של צלם הטבע של השנה, מספרים לנו כיצד התחרות הזו הזניקה את הקריירה שלהם, ומשתפים עצות עם צלמי טבע צעירים שלהוטים ללכת בעקבותיהם.

מארק אלביאק: עוד לפני שלמדתי איך ללכת, ההורים שלי היו לוקחים אותי איתם להרים. אבא שלי אהב לצלם שם את הנופים ואת בעלי החיים. כשהייתי בן שבע, הוא שידרג את ציוד הצילום שלו, וירשתי את המצלמה שלו, Canon EOS 30D (שהוחלפה כעת על-ידי Canon EOS 90D). האהבה שלי לבעלי חיים הגיעה קודם. המצלמה הייתה כלי שאפשר לי לקחת את חיות הבר איתי הביתה.

מישל ד'אולטרמונט: בהחלט האהבה לחיות הבר. התעסקתי בצפרות במשך שלוש שנים באופן אינטנסיבי למדי. צילום הוא רק האמצעי שמאפשר לי להנציח את המפגשים הפראיים שלי. זה יכל להיות פיסול או ציור, אבל אין לי את הכישרון לזה. את התמונות הראשונות שלי צילמתי בתוך ביצה. שכבתי על הבוץ וחיכיתי לציפורי המים. אלה היו תמונות בנאליות, אבל היה נהדר להביא את הרגעים האלה הביתה. הביצה הייתה פחות מקילומטר מהבית שלי, כך שזה היה ממש נוח. התחלתי עם Canon EOS 400D (שהוחלפה כעת על-ידי Canon EOS 850D) ועם עדשת EF 300mm f/4L USM בת 20 שנה (שהוחלפה כעת על-ידי Canon EF 300mm f/4L IS USM).

מישל: בכל תחרות צריך מזל. מזל שיעזור לך להיבחר, אבל גם לזכות בפרס. התמזל מזלי לזכות בפרס הזה פעמיים. זה כבוד, וזה נחמד לראות שההשקפה שלי על עולם הטבע קסמה לשופטים ולציבור.

מארק: מעולם לא צילמתי כדי לזכות בתחרות, עשיתי את זה כי רציתי. אני חושב שזה הסוד. צילמתי את התמונה הזוכה שלי בגינה של סבתא שלי. בכל מקום שבו אתה יכול לבלות הרבה זמן תוכל לצלם את התמונות הטובות ביותר. כשאתה עובד קרוב לבית אין לך לחץ לדעת שאתה צריך לעלות על טיסה תוך כמה ימים. ואם אתה לא משיג תמונה שאתה מרוצה ממנה ביום אחד, אתה יכול פשוט לחזור למחרת.

מארק: אני די ביישן, אפילו עכשיו כשאני בן 22, וכשהייתי בן 15 אז הייתי לחוץ. אבל זה היה חלום שמתגשם. הם שלחו לי את דוא"ל והודיעו לי שזכיתי באביב, והטקס היה רק בסתיו, אז היו שישה חודשים שבהם לא יכולתי לספר לאף אחד.

כמובן שהשתתפתי בתחרויות אחרות ולא קיבלתי אף פרס. אחד הדברים הטובים ביותר בצילום הוא הסובייקטיביות שלו. אנשים מסוימים יכולים לאהוב את התמונה ואחרים לא יאהבו אותה, ככה זה גם בתחרויות. השופטים חייבים לאהוב את התמונה שלך יותר מתמונות של אחרים, אבל זה לא אומר שהתמונה הזאת טובה יותר או פחות מתמונות של אחרים.

כמו בצילום טבע, תחרויות צילום דורשות התמדה. בצילום טבע חשוב מאוד להתמיד מכיוון שרוב הפעמים בעלי חיים לא מופיעים ואתה חוזר הביתה בלי תמונות. אבל אם תתאמץ ותרדוף אחרי התמונה שאתה רוצה, בסופו של דבר יש לך יותר סיכויים להשיג את התמונה מאשר אם תישאר בבית.

מישל: מאוד הופתעתי. כשהייתי צלם צעיר, הסתכלתי על הזוכים בתחרות צלם הטבע של השנה בהערצה. זה מאוד משמח ומחמיא להיות מסוגל לומר שהתמונות שלי נבחרו להיות בין הטובות בעולם.

התמדה היא המפתח, צריך להמשיך לנסות ולנסות. אני אדם אופטימי ודי עקשן ולכן אם אני לא רואה חיה באור היפה שאני מחפש אני מתחיל שוב ומקווה למצוא את מפגש חלומותיי. הייתה תמונה ששלחתי במשך שלוש שנים לתחרויות רבות והיא מעולם לא נבחרה עד 2014, זו הייתה תמונה שמאוד אהבתי וחשבתי שיש לה פוטנציאל טוב.

איך הניצחון שלכם הזניק את קריירת צילום הטבע שלכם?

מישל: אני מצלם הרבה לפי תחושה, בלי לדאוג יותר מדי מה יעבוד ומה לא. אני לא יוצר את הסטים שלי, ואני פשוט לוקח את הדברים כמו שהם. מפגשים עם חיות בר מאפשרים לי ללכוד את הרגשות שלי כשאני מתמודד פנים מול פנים עם חיית בר.

מארק: אני עדיין לא רואה סגנון משותף בתצלומים שלי. עבור כל חיה אני מנסה סגנונות שונים של תמונות, חלקם יותר דוקומנטריים וחלקם יותר אמנותיים, חלקם בשחור-לבן, חלקם בצבע, חלקם מקרוב וחלקם מציגים את בית הגידול של החיה. הכי מעניין אותי לצלם בעלי חוליות: יונקים, ציפורים, זוחלים, דו-חיים. צריכים להכיר אותם, את ההרגלים שלהם ואיפה אפשר למצוא אותם.

מארק: כן. יש טעויות שאני עדיין עושה. למשל, אם יש חיה שאני מאוד רוצה לצלם, אני נלחץ ומנסה להתקרב קצת. ולפעמים בגלל זה היא בורחת ואני מפספס את התמונה.

מישל: אני הייתי אומר שלחכות לבעל החיים. נדרש ידע רב על חיות בר והרבה סבלנות להתבונן בהן מבלי להפריע להן. אבל את זה למדתי מגיל צעיר מאוד. אני מאוד סבלני בכל התחומים, ואני לא הופך להיות מתוסכל בקלות ותמיד יכול להישאר אופטימי.

מישל: צלמים צעירים לקבל אינספור לייקים לתמונות שלהם ברשתות החברתיות. אני חושב שהמירוץ הזה חייב להיפסק מכיוון שכשרודפים אחרי יותר מדי דברים בסופו של דבר עושים משהו בשטח שמפריע לבעלי החיים.

מארק: החלק הקשה ביותר הוא למצוא מישהו שיוציא אותך לשטח. היה לי מזל שההורים שלי התעניינו בהרים ובעלי חיים, אבל יש לי חברים שאין להם את ההזדמנות הזו. למי שגר בעיר גדולה כמו ברצלונה, קשה יותר לראות מגוון רחב של בעלי חיים.

מישל: ללמוד, לקרוא על בעלי החיים ולהבין אותם לפני שמצלמים אותם. זה חשוב מאוד. בעלי החיים והסביבה צריכים להיות רגועים ולא מוטרדים. הפחדה של בעל חיים לצורך התמונה תהפוך אותה למכוערת.

מארק: לצלם את מה שאוהבים איך שאוהבים. אם מישהו רוצה לצלם בשחור ולבן, שיעשה את זה. מי שאוהב לצלם עם עדשת טלה, שיעשה את זה. אל תצלמו את סוג התמונה שאתה חושבים שצריך לצלם, צלמו את התמונות שאתם רוצים לצלם.


נכתב על-ידי רייצ'ל סגל המילטון