צילום סודות הטבע: סיפורו של פרויקט rewilding

צוקים סחופי רוחות, ביצות על שפת האגם ויערות שלווים – בתי גידול טבעיים מושכים צלמי חיות בר ונופים הניחנים במידת הסבלנות הדרושה כדי לתעד את השינוי והצמיחה ההדרגתיים לאורך העונות. עם זאת, לעתים הצילום יכול לתעד באופן מרשים שינוי עמוק אף יותר המתרחש לאורך זמן, כגון rewilding של מחצבה נטושה, תהליך שבמהלכו הטבע תובע מחדש את שטח המחצבה עם מארג אקולוגי של חי וצומח אשר הולך ומכסה את שטחה.

גייל, הצלמת שמאחורי Natured Secrets (סודות הטבע), יש תשוקה למגוון ביולוגי ול-rewilding (השבתם למצב פרא) של שטחים ירוקים. היא תיעדה את התפתחותו האיטית של פרויקט rewilding בבריטניה על סף דלת ביתה, ומקווה כי עבודתה תעורר השראה בקרב אחרים, אשר יחליטו אף הם לתרום שטח קטן של הגנים הפרטיים שלהם על-ידי השבתם אל חיק הטבע.

הסיפור החל לפני 20 שנה כשגייל שתלה יער ליד ביתה ברכס הרי הפניין שבצפון מערב אנגליה, והפכה מחצבה נטושה וחוות חורפנים לשעבר למקלט משגשג של חיות בר.

כעת, כשהנוף קידם בברכה בעלי חיים וצמחים אל תוכו , הוא מגשים את שאיפתה של גייל – "מסע של תקווה" – לבטל את הגבולות בין הגן שלה לאזור המשוחזר הזה, וליצור מקום פראי באמת.

"כשהגענו, רציתי לתת לאתר הפתוח הזה 'תחושה של מקום', כדי לחבר את הקשר שלי עם המיקום הזה לסביבה", אומרת גייל, בעלת תואר שני במדעי השימור והאקולוגיה מאוניברסיטת לנקסטר. "הנוף המקורי השתנה בעקבות התיעוש, והותיר אחריו שממה. אך מאז שהסתיימה החציבה, האתר ראה את תחילתה של חזרה לטבע. לידה מחדש.

"התחלנו בחיקוי השינוי הזה וכן בכך שווידאנו שכל גן שעלה בידינו ליצור יכה היטב את שורשיו בתוך הנוף, שם לא היה גבול גלוי ומובחן בין אחד לשני. מעולם לא חשבתי שנזכה בגן כזה. כל מה שעשינו היה 'לאלף את הטבע'".

כשהאדמה מתחילה אט אט להתאושש, גייל רואה את המסע כמושלם לפרויקט צילום ארוך טווח. "למדתי בבית הספר צ'לסי לאמנות בוטנית במשך כמה שנים, ותמיד חשתי שראוי לתעד את האדמה", היא אומרת. "ניתן לעשות זאת בכתבי עת שונים או באתרי אינטרנט, אך עבורי זוהי תהום פעורה בין המדע ליצירתיות. שם קיוויתי שהתמונות שלי תהיינה מעט שונות.

"המחצבה הנטושה שלנו נושאת את הצלקות של עברנו התעשייתי, אך בהתמדה האדמה מוחזרת לטבע. כבעלי המשמורת על אזור הניחן בתמהיל עוצר נשימה של היסטוריה, תעשייה, גיאולוגיה, חיות בר וצמחייה, אני להוטה לתעד את מסעה ופיתוחה של האדמה וצמיחת המגוון הביולוגי שבה, תוך שימוש בצילום כיומן".

אזור פרא זה שוקק כעת בבעלי חיים, וביניהם ארנבות חומות, דבורי בומבוס, עפרוני השדה, חרטומנים, קיוויות, שפריריות כחולות נפוצות, בזים ואיילי כרמל, לכן קל לראות מדוע האזור הפך לגן עדן לצלמים. המגוון הססגוני של ביצות, כרי עשבים וחורש טבעי, לצד אחו חציר זרוע פרחים משך שפע של חיות בר מגוונות.

"במהלך 20 השנים האחרונות, סייענו בחידוש הקרקע, תוך חשיפת מעיינות מים מתוקים להשבחת העמקים הגדולים מכוסי הביצות ולחיבור בין בריכות מים טבעיות בעלות קרקעית מסולעת לבין סדרה של בריכות חדשות ללא כל דיפון", מספרת גייל.

"שתלנו יערות נשירים מקומיים, צפינו בהם גדלים ואט-אט הופכים ספוגים בטחבים קטיפתיים המעניקים למקום תחושה ירוקה ושופעת לאורך כל השנה ובכך תומכים בשפע של חיים. ענפים וגזעים מכוסים בכבדות בטחב שדומה לעולמות מיניאטוריים אבודים בתקריב מצלמה.

אם תבחרו לתעד את הפרויקט שלכם, אולי פינה בגינה שלכם שאותה השבתם לחיק הטבע, ודאו שאתם מצוידים במצלמה ובעדשה הנכונות. גייל משתמשת במצלמה שלה מדגם Canon EOS 6D Mark II, יחד עם אחת עדשות המאקרו שלה, כדי ללכוד את העולמות הזעירים האלה. "המצלמה מקנה לנו את היכולת להתחבר לאורגניזם מסוים, בין אם זה בתקריב על פרח, חרק או נבגים על גבם של שרכים", היא אומרת. "אתם מתחילים לראות דברים שמעולם לא הבחנתם בהם קודם לכן, וזה גרם לי להיות מודעת יותר לאופן שבו ניתן להתחבר לטבע דרך העדשה".

קשר זה התחזק מאז שהופיעה במקום משפחה של תנשומות לבנות בעקבות עבודות שיקום באסם, אשר גייל ובעלי מלאכה המתמחים בבנייה יבשה מאבנים ללא מלט בנו מחדש באמצעות אבנים שנמצאו במחצבה ישנה. עכשיו זהו בית חדש לציפורים.

"ללמוד 'לראות' מבעד למצלמתי ולהמתין בשקט ליציאתן של התנשמות הלבנות מאפשר לי להתבונן יותר", אומרת גייל. "אני מבחינה בתנועת העשבים, בשינויים באור, בעשים המתעופפים, בציפורים ובפרחים שבהם הן נוגעות. לרגע אני הופכת לטרף כאשר העדשה לוכדת את טפרי הציפור המקיפה מעל, ואז הנרטיב משתנה כשאני זזה. אני הופכת לציידת".

גייל משתמשת במצלמת DSLR שנייה בעלת פריים מלא עם מבחר של עדשות EF ארוכות יותר. על-ידי שמירה על מצלמה אחת עבור עדשות המאקרו שלה ועוד אחת לצילומי טלפוטו, היא לעולם אינה מחמיצה רגע בעת הצורך להחליף עדשות. כלים אלה מסייעים לה ללכוד שמיים דרמטיים וציפורים במעופן, כגון ינשופים, כאשר ייצוב התמונה חשוב במיוחד מכיוון שהיא אינה משתמשת בחצובה.

"אני זקוקה לעדשת EF 600mm f/4L IS III USM הנהדרת שלי, כדי להתקרב לינשופים", היא אומרת. "אני עמוק בתוך האתר כאן ואין כל מחסה, אז אני לא יכולה פשוט לשבת ולהרגיש שאני הולכת לראות איל או ציפור מקרוב. ציפור אדום החזה אפילו קשה יותר לצילום, כי העצים כל כך גדולים. את יודעת שתקבלי את הצילומים הטובים ביותר עם עדשת ה-600 מ"מ, כי היא מספקת תמונה חדה במיוחד עקב היותה עדשה קבועה, בעוד שעדשת Canon EF 100-400mm f/4.5-5.6L IS II USM מאפשרת לי להתקרב ולהתרחק כדי שאוכל ללכוד את הציפור אם היא נעה או מתקרבת אלי. יש לי המרחק".

גייל אף תיעדה את הפרויקט באמצעות סקרים, ייבוש פרחים על-ידי דחיסה, שימור צמחים באלכוהול וציור בצבעי מים. בסופו של דבר, עם זאת, היא נהנית מהרגעים הקטנים עם חיות הבר שנמשכו לפיסת גן עדן זו, והיא נלהבת מהיתרונות הטמונים באינטראקציה עם הטבע למען בריאות הנפש של האדם. "התבוננות מבעד לעדשת המצלמה באותם בקרים מוקדמים מאפשרת לשאוף לריאות רוגע ושלווה", היא מסבירה. "אני יכולה להמחיש ולהטביע את חותמו של הלך הרוח זה על-ידי שיתוף הדימויים האלה ברשתות החברתיות, ובכך לסייע לאחרים לחוות אף הם רגע של הצצה ליופי המקיף אותנו".

היא מעודדת כל מי שחושב או חושבת על יצירת פרויקט דומה להתחיל עם כמה עצים או שיחים כדי למשוך ציפורים וחרקים. "תמיד לשתול עצים אם אפשר", היא מייעצת. "אין צורך בהרבה מקום - בעוד שש או שבע שנים יהיה לך יער שבו תוכל/י להסתובב ולהרגיש את המרחב".

נכתב על ידי לורנה דורקיל